קוראים לי יעל ואני מובילה נשים לשינוי תזונה והרגלי חיים בצעד קל ובהנאה.
בחיי האישיים אני אישה ואמא, שאוהבת מאוד את המטבח ועבודות המטבח, לערבב, לתבל ולטעום. ללוש, לרדד ולקרוץ. והכי אני אוהבת, את הריח… אם רק היה אפשר הייתי עוברת לעבוד במטבח במשרה מלאה (למעט שטיפת הכלים, כן?).בעבר אהבתי יותר מכל, להתעסק עם עוגות ועוגיות, שוקולדים, ומתוקים מכל הסוגים. כשהדגש הוא על שילוב שוקולד, ובכמויות, בכל מתכון אפשרי. וכמובן, ליהנות מהם לצד ספר וספל קפה חם.עם הזמן והמסע האישי שעשיתי (שתיכף נגיע אליו…) נחשפתי לחומרי גלם וטעמים חדשים, וגילתי שגם הבישולים הפכו למשהו מסקרן ומרתק.
אל הטרנד האופנתי של התזונה הבריאה, שככל שעובר הזמן הוא ברוך ה' מגיע למודעות של יותר ויותר אנשים – נסחפתי גם אני בהתלהבות רבה.זה התחיל משיתופים של בנות משפחה על שינויים שהן עושות בתזונה ועל התהליך שהן עוברות תוך כדי, ואני מהר מאוד השתכנעתי, הוצאתי מרשימת הקניות שלי כמה מוצרים בעייתיים במיוחד, החלפתי קמחים רגילים לקמחים מלאים, והפחתתי כמעט לגמרי מתוקים!!
אך אל הרגשת הסיפוק מהשינוי שעשיתי ואל ההרגשה הפיזית שהשתפרה, הצטרפה הרגשה נוספת, קצת פחות חביבה, הרגשה של ויתור והחמצה.
נכון, המטרה חשובה, ובשביל מטרות חשובות אנשים מוכנים לוותר גם פה ושם על כמה מההרגלים שלהם בדרך, אבל כשמדובר על דרך ארוכה, על רצון להפוך אותה לדרך חיים, אותה הרגשה עלולה להיות מייאשת ומחלישה.
מה שקורה כמעט לכולן במצב כזה, וכך בעצם קרה גם אצלי, אחרי שהתחלתי כמה וכמה פעמים לעבור לתזונה הבריאה, הרגשת הוויתור הקשתה עלי להתמיד וגרמה לי לאחר זמן להזניח את ההרגלים הטובים שרכשתי.