אפשר לשאול אותך שאלה ישירה? האם את בוכה לפעמים? איך זה מרגיש? נעים ומשחרר או מבייש ומביך? אולי אפילו מפחיד? בשבוע שעבר בעלי סיפר לי קוריוז שרציתי לשתף אתכן. דבר ראשון, יש לציין שהוא בא לספר לי את זה ובפיו בשורה: "צדקת!" זה כבר סיפתח למשהו מרגש :)) אחד הילדים שלי בכה (אנחנו כבר לא זוכרים מפאת מה... סליחה באמת...), ובעלי הציע לו ממתק להרגעה (כאילו אין פה אמא מאמנת לאכילה מחוברת, אין!). הגיע אחיו לשמחה וביקש גם. מה ענה לו הילדון? "אתה לא בכית..." אז במה צדקתי? א. בזה שאפשר לאכול ממתק בלי לחבר אותו רגשית לאירוע או לרגש. ב. שבכי לא חייבים להפסיק, להרגיע או להשתיק. אפשר פשוט לתת לו להיות, ולהיות ביחד איתו. ג. שאני תמיד צודקת :) סתם, לא תמיד, אבל בד"כ... ועכשיו ברצינות. היכולת של אנשים להכיל רגש (במיוחד לא נעים) של מישהו אחר היא יכולת די נדירה. רובנו גדלנו עם הורים שרצו בטובתנו, ולכן כאשר חווינו רגשות לא נעימים, התגובה האוטומטית שלהם הייתה לנסות "לסדר" אותם. איך? או שהם ניסו לפתור את הבעיה בעזרת עצות שונות ("לך, תעשה, תכין, תאמר לו"...), או שהם לקחו את האחריות על כתפיהם ("אני אראה לו מה זה! אני אדבר עם המורה"...), או שהם ניסו להציע נחמה ולהרגיע ("לכי תקחי מהשוקולד שיש לי במגירה הסודית"...). הכוונה הייתה טובה, זה בטוח. אבל יש כאן שדר אחד משותף: "לבכות זה לא נעים, להרגיש זה מסוכן, להכיל כאב זה כואב מדי". וכשזה קורה שוב ושוב ושוב, אנחנו עלולות ללמוד לחפש דרך להתרחק מרגשות לא נעימים. במקום להכיל את הרגש, להיות בנוכחות כשהוא צף, לתת לו שם, לבכות או לצחוק אותו בקול או בשקט, אנחנו לפעמים מחפשות לברוח אל המסיח הזמין והמנחם: אוכל, מסכים, קניות וכו'. וכאן בדיוק נכנס הקשר לאכילה רגשית. לפעמים אנחנו פותחות את המקרר או מחפשות משהו מתוק, לא כי הגוף רעב, אלא כי אנחנו עצובות, מתוסכלות, מוצפות או פשוט זקוקות לנחמה. אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון: אין שום דבר רע באכילת ממתק, וגם אין צורך להפסיק כל אכילה שמגיעה יחד עם רגש. המטרה היא לא להילחם באוכל, אלא ללמוד לזהות מה באמת קורה בתוכנו ולפתח אפשרויות נוספות להתמודדות. כמאמנת, אני מציעה לך לעצור רגע מדי פעם, אפילו ממש עכשיו, ולשאול את עצמך: "מה הרגש הדומיננטי הקיים בי כרגע? מה העוצמה שלו?" תתחילי להתאמן בלתת שמות לרגשות שלך. לפעמים, עצם היכולת לזהות מה את מרגישה היא הצעד הראשון בדרך להבין מה את באמת צריכה, להקשיב לעצמך ולבחור איך להגיב, במקום לפעול על אוטומט. זה מחולל פלאים! רוצה ללמוד להקשיב לגוף שלך, לזהות את הרגשות שמשפיעים על האכילה שלך ולפתח מערכת יחסים אחרת עם האוכל ועם עצמך? אני מזמינה אותך להכיר את תוכנית הליווי שלי.
לבכות או לא להיות (ואיך זה קשור לאכילה רגשית?)




