שנה טובה ומבורכת לך! כמה יפות ומרגשות הן התחלות חדשות. כמה מבטיחות. ממחר לא אכעס, לא אדבר לשון הרע, לא אשאיר כלים בכיור ולא אוכל שוקולד. אז למה כשמגיע מחר זה לא עובד? המחשבה שיגיע מחר ואני אהיה שונה, היא מחשבה היפותטית. הרי לא משתנים ביום, או בחודש, או אפילו בשנה. השינוי הוא מינורי. הוא צעד ועוד צעד של למידה, ומעידה, והמשך צעידה. ואולי המקום שבו אנחנו הכי אוהבות להבטיח לעצמנו ש"ממחר הכל יהיה אחרת", הוא האוכל. ממחר לא אנשנש, לא אוכל מתוק, ממחר "אחזור לעצמי". אבל אז מגיע מחר. הילדים, העבודה, העומס, העייפות, האירועים, הלחץ... החיים. ובדור של אינסטנט, שבו אנחנו לא מבינות למה לוקח ל-AI יותר משתי שניות להגיב... קשה להכיל את זה ששינוי דורש השקעה של זמן וסבלנות. אנחנו רוצות אותו כאן ועכשיו. במיידי. גם תרבות הדיאטות לא טומנת ידה בצלחת. "תוך שבועיים תרדי 10 ק"ג". "תוך שבוע תרגישי ותראי נהדר". מי לא רוצה חיים קלים? העניין הוא ש... (ואני הולכת להניח את זה כאן, הגם שזה יחולל סערה) דיאטות לא עובדות. נקודה. "אבל עובדה שירדתי". "עובדה שהרגשתי נהדר". "עובדה שנראיתי מיליון דולר". כן, אפשר לרדת במשקל בדיאטה. אבל אז המשקל עולה בחזרה.. אנחנו חושבות שזה קרה כי הפסקנו לשמור. אבל אולי הפסקנו לשמור, בגלל הדרך שבה ניסינו לשמור? אני פוגשת עוד ועוד נשים מתוסכלות. בדיאטה הן הרגישו על הגובה ונראו מיליון דולר, אבל אז הגיעה הלידה, או העבודה והעומס, או הפיטורין, או פשוט... החיים. ומאז הן מנסות לחזור. ומחפשות נואשות אחר השיטה שתחזיר להן את השליטה לידיים. ואני כאן כדי לומר:
למה לא להתחיל דיאטה אחרי החגים.
