פוסט-טראומה דיאטטית

מכירה את זה שהיד נשלחת בלי שליטה לשארית בורקס קר בצלחת של הילד? לפטיפור המפונפן בבר בחתונה (אבל הבטחת לעצמך לא לאכול!!)? למקרר אחר חיפוש נואש לכל דבר מאכל? חשבת שאת חסרת שליטה? שאין לך כוח רצון? שאת חלשה? אולי חשבת שעוד לא גילית את השיטה שבאמת תעזור לך.. אני למדתי לתת פרשנות אחרת לתופעה הזו. היי! נעים מאוד! אנחנו מכירות? כנראה שלא ממש.. בין אם את חדשה כאן, ובין אם ותיקה מאוד שתהתה על פשר שינוי האג'נדה שלי, אני מגיעה אליכן בפנים חדשות. כמי שהבינה שדיאטות שונות, או אורח חיים שמכוון להגבלה וצמצום, שוחקים את מערכת העצבים (!) כמי שחווה בעצמה תופעות שבחוויה שלהן הן כמו פוסט טראומה רגשית לדיאטות.. זאת לא חולשה, זה מנגנון הגנה. הגוף והמוח זוכרים שצמצום = סכנה. הם זוכרים שהרעבת אותם, כדי להשיל כמה ק"ג ולהראות נהדר בחתונה.. בקיץ.. אחרי הלידה.. אחרי החגים.. ביומיום.. המערכת האחראית על ההישרדות שלנו חזקה יותר מהשכל. ככה יוצא שהיד נשלחת, גם כשהראש צועק "לא כדאי, זה לא בריא..." אז אני כאן אחרי תקופה של שיקום, של למידה מחדש, של צמיחה והתפתחות אחרי נפילות. רוצה לשתף במסרים, בתובנות חדשות, ולעזור לכל מי שמרגישה ומבינה שלא עוד דיאטה! (וגם לא דיאטה בתחפושת) יש דרך של חמלה, דרך שרואה אותך, בעלת ערך, לא מוגדרת באמצעות משקל או מידה בבגד. דרך שרואה את כל נושא האוכל והאכילה, כמערכת יחסים מורכבת ועדינה. אם את מתחברת, מזהה אמת פנימית, מוזמנת לעקוב אחרי המסרים שלי, ואם את לא מתחברת, זה גם בסדר גמור, לא כל אחת עברה את זה..