התחלנו סיפור בהמשכים, מי שלא קראה את פרק א' אבוד לה.. סתם בצחוק, אפשר להשלים מכאן תקציר: הסברתי שאני מציעה שלום עם האוכל ולא מאבק ומלחמות וכל גישה שדוגלת באסור/מותר בווריאציה כזו או אחרת, לא מחזיקה.. ואז אני מקבלת שאלה מאחת העוקבות בזו הלשון: "לגבי העוגיות (במתכון), אפשר לאכול אותן בתור ארוחה? בתור קינוח? מה עוד אפשר להוסיף לצד זה וכמה יחידות אפשר להקציב לארוחה?" תגידי, את רצינית?? הגעת לבנאדם הלא נכון! אני מדברת בדיוק על זה שאפשר לאכול הכל! למה שאני, או לא משנה מי (ד"ר, פרופסור, נטורופתית, דיאטנית, וואטאבר!!!) יקבעו במקומך מה נכון לך לאכול, כמה ומתי? המטרה שלי היא שתלמדי להקשיב לעצמך, במקום לחפש כל פעם מישהו שיגיד לך מה מותר ומה אסור. אז הבטחתי פרק ב' עם תשובה מה אני אוכלת, וזו בדיוק התשובה: אני. אוכלת. הכל. יש? זה לא אומר שאני רוצה לאכול הכל בכל רגע, או שכל דבר מתאים לי בכל מצב. אני חושבת שהשאלה היותר מדויקת, היא לא מה אוכלים, אלא מה רוצים לאכול. אם אני מנוהלת מדחפים ומחסך, הרבה פעמים מה שימשוך אותי זה דווקא כל מה שהגדרתי כ"אסור/משמין/לא בריא". אבל אם אני מנוהלת מהקשבה לגוף שלי, לצרכים שלו, למה יעשה לי נעים, אז כל דבר בא בחשבון, ואין חשק דווקא למה ש"אסור". זה כמו שכיף לעלות על קרוסלה, אבל לא כיף להיות שם כל היום.. אספר לך דוגמה, יום אחד ארגנו ארוחת ר"ח עם הצוות בעבודה, הארוחה התחילה ונגמרה בדונאט ענק מלא זילופי ושביבי שוקולד בכל הצבעים. זה בהחלט נחמד, אבל הרגיש לי פחות מתאים לבוקר, אפילו מעורר בחילה. את מבינה? זה לא קרה מהתגברות, מהחזקה, מלעשות שרירים בשביל לא לאכול. זה גם לא היה אידיאולוגי, באותה מידה יכולתי לאכול אילו הייתי רוצה. פשוט הקשבתי למצפן הפנימי שלי, והוא הינחה אותי שכרגע זה לא מה שיעשה לי טוב. ואתן לך גם דוגמה הפוכה, אבל התמצית היא אותה תמצית של הקשבה לגוף, יום אחד אכלתי לחמנית כוסמין קנויה לארוחת בוקר, והיא לא היתה לי טעימה, אז עצרתי באמצע ולקחתי פיתה רגילה, (כן, כן, מקמח לבן, מועשרת בסוכר וגלוטן:). איך מגיעים לזה? חשוב לי שתביני, אחרי שנים של אסור ומותר, לא מספיק להחליט שמעכשיו אני אוכלת הכל. מה בכל זאת צריך להשתנות? המשך בפרק הבא :)
פרק ב': אז מה את אוכלת כל היום?!




