בפרק הקודם (מכאן משלימים) סיפרתי שאני אוכלת הכל, אבל לא תמיד רוצה לאכול הכל, כי יש לאכול הכל ולרצות לטרוף את העולם, ויש לאכול הכל ולרצות להיטיב לעצמי, וזה סוד ההבדל. כמאמנת הייתי שואלת אותך: מה מניע אותך? לפעמים נשים "שומרות" על הבריאות, על המשקל, ומה שמניע אותן זה פחד. פחד לא להיות מקובלת, אהובה, או פחד לאבד שליטה. (אוכלת בריא = בריאה = שולטת על החיים שלי, חח..) לפעמים נשים שמלומדות אכזבות מדיאטות כושלות, כרגע לא בדיאטה בכלל ואוכלות הכל, ומה שמניע אותן הוא דחף, או רצון למרוד (במי?) ולהוכיח (למי?) שהן חופשיות, לאכול ולהתייסר, לאכול ולהרגיש גרוע פיזית או מנטלית, לאכול ולשנוא את עצמי.. ולפעמים יש את מי שאוכלת הכל, ומה שמניע אותה הוא הרצון להקשיב לגוף, לשמוע מה הוא מאותת על מה, מתי, כמה ואיך לאכול, מתוך חיבור למה שיעשה לה טוב. אנחנו לא תמיד במקום אחד... הבשורה הטובה היא שלבחור בעצמך זו אומנות נרכשת. איך מתחילים? זה ללכת לישון, גם אם יש כלים בכיור. זה לשטוף כלים ולהאזין להרצאה טובה, או מוזיקה, ופשוט ליהנות. זה להסתכל על השמים ולהתפעל מזיו ירח, או מענני נוצה. זה להתענג מכל ביס שוקולד, או סלט, מה שאת אוהבת. זה לקנות או ללבוש חולצה יפה, גם אם עלית במשקל. זה לשבת עם כירבולית בספה ולקרוא ספר, גם אם לא הושלמו כל המשימות.. אילו בחירות יומיומיות מיטיבות, שבהן את מתחילה לראות את עצמך, ולא למדוד את הערך שלך רק בכמה את מוצלחת, יפה או מתוקתקת. אולי לא סתם חיבור ובחירה הן אותן אותיות? חשבי, מה מניע את הבחירות שלך? ומה הבחירה המיטיבה שלך להיום? אם הדרך הזו מדברת אליך, אשמח ללוות אותך בה.
פרק ג': חיבור ובחירה




